בעידן שבו כישרונות AI שווים מיליארדים, הנאמנות בסיליקון ואלי מתפוגגת במהירות. מאז אמצע השנה שעברה, התרחשו לפחות שלושה 'אקוויי-היירס' גדולים בתחום ה-AI: מטה השקיעה יותר מ-14 מיליארד דולר בסקייל AI וגייסה את המנכ"ל אלכסנדר וואנג; גוגל שילמה 2.4 מיליארד דולר לרכישת טכנולוגיית וינדסרף והכניסה את המייסדים לצוות דיפמיינד; ואנבידיה הימרה 20 מיליארד דולר על טכנולוגיית ההסקה של גרוק וגייסה את המנכ"ל ואנשי צוות. מעבדות ה-AI המובילות משחקות משחק מוזיקה אינסופי של כישרונות, כאשר OpenAI מחזירה חוקרים שעזבו לפני פחות משנתיים לסטארט-אפ של מירה מוראטי, ת'ינקינג מאשינס, בעוד אנטרופיק גונבת כישרונות מ-OpenAI, וזו בתמורה מגייסת חוקר בטיחות מאנטרופיק.
התופעה הזו מסמלת את 'הפירוק הגדול' של סטארט-אפ טכנולוגי, כפי שתיאר דייב מוניצ'יילו, משקיע ב-GV. בעבר, מייסדים ועובדים ראשונים נשארו עד סגירה או אירוע נזילות גדול, אך כיום, בסביבה של צמיחה מהירה בהון רב, סטארט-אפים AI נפרקים בקלות. 'אתה משקיע בידיעה שהחברה עלולה להתפרק', אמר מוניצ'יילו. מייסדים מוקדמים וחוקרים עוברים בין חברות מסיבות כספיות: מטה מציעה חבילות שכר בעשרות או מאות מיליוני דולרים, גישה למשאבי מחשוב מתקדמים ועושר דורי.
אך לא מדובר רק בכסף. שינויים תרבותיים בתעשיית הטכנולוגיה גורמים לעובדים להימנע ממחויבות ארוכה, אומר סיאש קאפרור, חוקר מדעי המחשב באוניברסיטת פרינסטון. בעבר, מעסיקים סמכו על שהייה עד ווסטינג אופציות בארבע שנים, אך כיום אנשים מבינים את מגבלות המוסדות. מייסדי וינדסרף, למשל, העדיפו את משאבי גוגל להגברת ההשפעה. מגמה דומה מתרחשת באקדמיה, שם חוקרי דוקטורט עוזבים לתעשייה בגלל עלויות הזדמנות גבוהות בעידן האצת חדשנות AI.
משקיעים מגנים על עצמם מפני מלחמות הכישרונות. מקס גזור, מייסד Striker Venture Partners, בודק כימיה ותיאום בצוותים המייסדים יותר מתמיד, ומשלב סעיפי הגנה בטווחי עסקאות נגד רישוי IP ללא אישור דירקטוריון. עסקאות אקוויי-הייר גדולות כמו זו של סקייל AI (מ-2016) היו בלתי נתפסות בעבר, אך כיום הן מנוהלות מראש. סטיבן לוי, ותיק סיקור סיליקון ואלי, מציין שעבודה בסטארט-אפ AI שנה אחת שקולה לחמש שנים בעידן קודם, עם השקות מוצרים מהירות.
הדור הנוכחי נהנה ממגוון הזדמנויות רחב יותר. בעבר, כמו ב-Thinking Machines Corporation משנות ה-80, מעטים עזבו. בשנות ה-2000, מייסדים בגוגל, פייסבוק ואיירבי-אנ-בי נשארו שנים וקצרו פירות. אך ההילה של התעשייה דעכה: אידיאליזם מפנה מקום לפרגמטיות. AI מתקדם כל כך מהר, שאין זמן להישאר.
השינוי משפיע על עסקים ישראליים: כישרונות מקומיים ב-AI עלולים להיות מושכים לענקיות גלובליות, אך גם יוצר הזדמנויות לגיוס בינלאומי. מנהלי חברות צריכים לבנות חוזים מגנים על IP ולשלם פרמיות שכר כדי לשמר כישרונות.
לסיכום, הנאמנות בסיליקון ואלי מתה, וכישרונות AI קובעים את המחיר. השאלה: מה המחיר האמיתי לעתיד התעשייה?