כל אחד רוצה ריבונות AI – אף אחד לא יכול להשיג אותה

בעידן שבו בינה מלאכותית הופכת למנוע הצמיחה העיקרי, ממשלות בעולם מתכננות להשקיע 1.3 טריליון דולר עד 2030 בתשתיות 'ריבונות AI'. המטרה: שליטה עצמאית ביכולות AI, כולל מרכזי נתונים מקומיים, מודלים מאומנים בארץ, שרשרות אספקה עצמאיות ומאגרי כישרונות לאומיים. זאת תגובה למשברים כמו קורונה, מתחים גיאופוליטיים ומלחמה באוקראינה. אך האם ריבונות מוחלטת אפשרית? שרשרת האספקה של AI גלובלית במהותה: שבבים מתוכננים בארה"ב ומיוצרים במזרח אסיה, מודלים מאומנים על נתונים ממדינות רבות ואפליקציות מופצות בעשרות תחומי שיפוט. סקר של אקסנצ'ר מנובמבר קובע כי 62% מארגונים אירופיים מחפשים פתרונות ריבונות AI, בעיקר בגלל חרדות גיאופוליטיות – 80% בדנמרק ו-72% בגרמניה. האיחוד האירופי מינה קומיסר ראשון לריבונות טכנולוגית. השנה זורמים 475 מיליארד דולר למרכזי נתונים AI בעולם. בארה"ב הם תרמו כחמישית מצמיחת התמ"ג ברבעון השני של 2025. אך למדינות אחרות המכשול אינו רק כסף, אלא אנרגיה ופיזיקה. קיבולת מרכזי נתונים צפויה להגיע ל-130 ג'יגה-וואט עד 2030, וכל מיליארד דולר דורש 125 מיליון דולר לרשתות חשמל. השקעות מתוכננות של 750 מיליארד דולר נתקעות בעיכובי רשת. ריבונות AI אינה דורשת בידוד, אלא אורקסטרציה – איזון בין עצמאות לבין שותפויות אסטרטגיות. מדינות מצליחות אינן משכפלות את עמק הסיליקון, אלא מזהות יתרונות ומשתפות פעולה. סינגפור השקיעה במסגרות ממשל, זהות דיגיטלית ואפליקציות AI בלוגיסטיקה ופיננסים. ישראל מציגה דרך אחרת: רשת צפופה של סטארט-אפים ומכוני מחקר צבאיים שמפעילים השפעה גדולה מגודלה. קוריאה הדרומית משלבת אלופים לאומיים כמו סמסונג ונאבר עם שותפויות מיקרוסופט ואנבידיה בתשתיות. אפילו סין, למרות היקפה, תלויה בציוד זר לייצור שבבים מתקדמים. הדפוס ברור: התמחות ושיתוף פעולה מנצחים ניסיונות לבדל עצמך. שלוש דרכים ליישם ריבונות חכמה: ראשית, למדוד ערך מוסף ולא קלטים – כמה חיים משופרים וכמה הצמיחה הכלכלית. עקבו אחר שימוש AI בבריאות ותפוקה תעשייתית. שנית, בנו מערכת אקולוגית חזקה: מוסדות מחקר, השכלה טכנית ותמיכה ביזמות. תשתית ללא כישרונות אינה מנצחת. שלישית, צרו שותפויות גלובליות לפיצול משאבים והוזלת עלויות. סינגפור עובדת עם ספקי ענן גלובליים, והאיחוד האירופי מקדם תוכניות מחקר משותפות. במקום תחרות על תקנים, שתפו פעולה על מסגרות שקופות ובטוחות. הסיכון בהשקעה מוגזמת בעצמאות הוא פיצול שווקים והאטת חדשנות. מדינות שמתמקדות בשליטה יפספסו זריזות. הזוכות יגדירו ריבונות כהשתתפות ומנהיגות – בחירה חכמה בתלות ובנייה. עידן מערכות חכמות דורש אסטרטגיות חכמות, שמודדות הצלחה לפי בעיות שנפתרו. כך יעצבו את כלכלת ה-AI.