חברות AI נקלעות לשיתופי פעולה עם הצבא האמריקאי

לפני שנתיים, חברות הבינה המלאכותית המובילות כמו Anthropic, גוגל, Meta ו-OpenAI התאחדו בהתנגדותן לשימוש צבאי בכלי AI שלהן. אולם במהלך 2024, הכל השתנה במהירות מסחררת. בינואר פרסמה OpenAI בשקט ביטול איסור על שימוש ב-AI למטרות 'צבאיות ומלחמתיות', ומדווחים על פרויקטים משותפים עם הפנטגון. בנובמבר, בעקבות בחירתו מחדש של דונלד טראמפ, הכריזה Meta כי ארה"ב ומדינות בעלות ברית יוכלו להשתמש ב-Llama למטרות הגנה. ימים ספורים לאחר מכן, Anthropic הודיעה כי תאפשר שימוש במודלים שלה לצבא ותשלב כוחות עם חברת ההגנה Palantir. בסוף השנה, OpenAI חתמה על שותפות עם הסטארט-אפ ההגנתי Anduril, ובפברואר 2025 תיקנה גוגל את עקרונות ה-AI שלה כדי לאפשר פיתוח נשק וטכנולוגיות שמזיקות לבני אדם. תוך שנה אחת, חששות מסיכונים קיומיים של AGI נעלמו, ושימוש צבאי ב-AI הפך לנורמה. השינוי נובע בחלקו מעלויות העצומות בבניית המודלים. מחקרים על טכנולוגיות כלליות (GPTs) מדגישים את תפקיד מגזר ההגנה בקידום אימוץ. 'טכנולוגיות GPT מתפתחות מהר יותר כשיש יישום גדול, דורש ומניב הכנסות', כתב האקונומיסט דייוויד ג'יי. טיס ב-2018, 'כמו רכשי משרד ההגנה האמריקאי של טרנזיסטורים ומעבדים מוקדמים'. תקציבי ההגנה הגמישים, הארוכי טווח והמדדים הבלתי ברורים הופכים את הצבא ללקוח אידיאלי לטכנולוגיות חדשות. לחברות AI סטארט-אפ, שזקוקות להשקעות גדולות וסבלניות, פנייה לממשל צבאי הייתה בלתי נמנעת. אולם השינוי המהיר והאחיד של כל המעבדות המובילות בארה"ב מצריך הסבר נוסף. השנים האחרונות שינו את נוף התחרות הקפיטליסטית – מניאו-ליברליזם של שוק חופשי לגיאופוליטיקה מודגשת. כדי להבין את המעבר, יש לבחון את היחסים בין מדינות לחברות טכנולוגיה גדולות. יחסים כאלה היו מרכזיים באימפריאליזם קודם – לנין תיאר זאת כמיזוג בין הון מונופוליסטי וכוחות גדולים – והשפיעו במאה ה-20. בעשורים האחרונים נוצר קונצנזוס רחב בין אליטות הטק והפוליטיקה סביב תפקיד הטכנולוגיה digital בחדשנות, צמיחה וכוח מדינתי. עד אמצע שנות ה-2010 שלטה בארה"ב 'קונצנזוס עמק הסיליקון'. היה הסכמה רחבה בין אליטות פוליטיות וטכנולוגיות על תפקיד הטכנולוגיה, תנאי פריחתה, ערכים אמריקאים וצבירת הון. גלובליזציה של תקשורת, הון, נתונים וטכנולוגיה שירתה את כולם. הקונצנזוס דיבר על עולם אמריקאי ללא גבולות של מסחר ונתונים. בפועל, זה אומר חופש פעולה לטק, רגולציה מינימלית או מקלה. חוק סעיף 230 מ-1996 הגן על פלטפורמות מפני אחריות תוכן, בניגוד למו"לים אחרים. בחוץ, ארה"ב לחצה על מדינות להימנע ממיסוי או רגולציה. הקונצנזוס כלל גם פתיחות לסין. למרות התנגדויות מייצרנים ועובדים, קואליציית פיננסים ופלטפורמות ניצחה. קלינטון ביקר בסין ב-1998, חתם הסכמים והכניס אותה ל-WTO. חברות כמו אפל הסתמכו על עבודה זולה בסין. אולם בשנים האחרונות, ההרמוניה התפרקה. גיאופוליטיקה תופסת מקום מרכזי, עם פילוג באליטת הטק: Big Tech גלובליסטי מול 'טק ימני' חדש, פרו-טראמפ, שרואה בצבא לקוח מרכזי. הטק הימני החדש, כמו Anduril של פלמר לאקי, מאתגר קבלנים צבאיים ותיקים. הפנטגון הוציא טריליונים, וסטארט-אפים מבטיחים חדשנות מהירה. משקיעי VC כמו Andreessen Horowitz תומכים. Big Tech, כמו אמזון, משלבת עם סוכנויות ביטחון: חוזים עם CIA, NSA וצבא. OpenAI מינתה את פול נקסונה לשעבר NSA לדירקטוריון. חברות מספקות תשתית למלחמות, כולל זו של ישראל בעזה. השינוי משקף פירוק קונצנזוס עמק הסיליקון. במקום גלובליזציה ניאו-ליברלית, יש מאבק על סדר עולמי: טכנו-לאומיות מול גלובליזם. חברות AI דוחפות נרטיב של מאבק אפסי עם סין. סם אלטמן ודאריו אמודיי שינו עמדותיהם. העתיד פתוח, ויש צורך באלטרנטיבות. מה זה אומר לעסקים ישראליים? שיתופי AI-צבא יהפכו לסטנדרט, ויש להתכונן לתחרות גיאופוליטית.