בפוסט שפרסמה אסאתה פול בבלוג של AWS, מוצגת יכולת חדשה ב-AgentCore Identity, רכיב של Amazon Bedrock AgentCore, המאפשרת לסוכנים להתחבר לספקי זהות (IdP) פרטיים תוך מתן אמון ברשות אישורים פרטית (Private CA). צוותים רבים המפתחים יישומים מארחים בעצמם את ספק הזהות שלהם, כגון Keycloak או PingFederate, בתוך רשת פרטית, וספקים אלה מציגים לרוב תעודת שרת TLS מרשות אישורים פרטית. באמצעות התמיכה החדשה, סוכנים יכולים להתחבר לספקי זהות אלה תוך מתן אמון ב-Private CA שהארגון כבר משתמש בו.
לפי הפוסט, תעודת ה-CA בפורמט PEM מאוחסנת ב-AWS Secrets Manager או ב-Amazon S3, וספק פרטי ההזדהות (credential provider) מפנה אליה. התעודה כוללת רק את התעודה הציבורית ולא את המפתח הפרטי, ו-AgentCore Identity משתמש בה כדי לאמת את תעודות השרת של נקודות הקצה לגילוי (discovery), קבוצת מפתחות ה-JWKS וטוקנים של ספק הזהות. התעודה חייבת להיות תעודת שורש (root) או תעודת ביניים (intermediate). אף ש-AgentCore Identity תומך בכל רשות אישורים פרטית, כולל CAs ארגוניים, צד שלישי ותעודות שורש בחתימה עצמית, ההדגמה בפוסט מתבססת על AWS Private CA ועל Keycloak כספק הזהות.
מבנה הפתרון וזרימת הנתונים
התרחיש המתואר בפוסט מתייחס לסוכן הזקוק לקרוא ל-API של ויקי פנימי המוגן באמצעות Keycloak. הסוכן פועל על גבי AgentCore Runtime, המארח את קוד הסוכן. כדי לקבל טוקן גישה של OAuth 2.0 מ-Keycloak, הסוכן פונה לספק פרטי הזדהות ב-AgentCore Identity, המחזיק בפרטי החיבור ובפרטי הלקוח. ספק הזהות Keycloak פועל בתוך ענן פרטי וירטואלי (VPC) מאחורי נתב עומסים פנימי מסוג Application Load Balancer, המציג תעודה פרטית של AWS Certificate Manager שנחתמה על ידי AWS Private CA.
החיבור בין AgentCore Identity לספק הזהות מתבצע באופן פרטי דרך Amazon VPC Lattice, המתחבר ל-VPC באמצעות resource gateway. השימוש ב-VPC Lattice נדרש עבור תמיכה ב-Private CA. אם המשתמש בוחר באפשרות המנוהלת (managed), המערכת יוצרת ומנהלת את משאבי ה-VPC Lattice עבורו.
זרימת התהליך מתבצעת בסדר הבא:
- המשתמש מאחסן את תעודת ה-CA ב-Secrets Manager או ב-Amazon S3.
- המשתמש יוצר ספק פרטי הזדהות המצביע על ספק הזהות ועל תעודת ה-CA.
- AgentCore Identity קורא את תעודת ה-CA ובודק כי מדובר בתעודת CA תקינה.
- הסוכן מבקש טוקן גישה מ-AgentCore Identity.
- AgentCore Identity מתחבר לספק הזהות דרך VPC Lattice ובודק את תעודת נתב העומסים מול תעודת ה-CA שהוגדרה.
- ספק הזהות מנפיק את הטוקן, ו-AgentCore Identity מחזיר אותו לסוכן.
לפי הפוסט, סוכנים המשתמשים בתהליכי machine-to-machine, on-behalf-of ותהליכים עם האצלת משתמש (user-delegated) יכולים להשתמש ב-Private CA ללא שינוי בקוד שלהם.
דרישות מוקדמות ושיקולי תכנון
לצורך יישום התהליך נדרש חשבון AWS עם גישה למסוף AgentCore באזור נתמך שבו יש תמיכה בספקי IdP פרטיים, ספק IdP בתוך ה-VPC התואם לתקן OIDC עם לקוח OAuth רשום, וכן הגרסה העדכנית ביותר של AWS CLI ושל OpenSSL. בנוסף נדרשות הרשאות ליצירת credential provider והרשאות קריאה לתעודת ה-CA: הישות המבצעת את הקריאה ל-CreateOauth2CredentialProvider זקוקה להרשאת secretsmanager:GetSecretValue על הסוד או s3:GetObject על האובייקט, ובמקרה של הצפנה במפתח מנוהל על ידי הלקוח ב-AWS KMS נדרשת גם הרשאת kms:Decrypt.
הפוסט מפרט מספר שיקולים טכניים:
- תמיכה בספקי IdP פרטיים בלבד: על ספק פרטי ההזדהות או ה-authorizer לכלול privateEndpoint כדי להשתמש ב-Private CA. ללא הגדרה זו הבקשה נכשלת.
- תבנית ומגבלות קובץ: הקובץ חייב להיות מקודד ב-PEM ובגודל של עד 16 קילו-בייט (KB), ולהכיל רק תעודות שורש או ביניים שנמצאות בתקופת התוקף שלהן.
- מקור תעודה יחיד: כל credential provider מפנה לסוד יחיד או לאובייקט S3 יחיד. כדי לתת אמון ביותר מ-CA אחד, יש לכלול את התעודות באותו קובץ PEM.
- מיקום אחסון: על הסוד או אובייקט ה-S3 להימצא באותו אזור AWS של ה-credential provider. סוד ב-Secrets Manager חייב להיות גם באותו חשבון AWS, ואילו אובייקט ב-S3 יכול להיות בחשבון אחר בתנאי שמספקים bucketOwnerAccountId ומדיניות ה-bucket מתירה גישה.
- אזורים נתמכים: התמיכה תלויה ב-VPC Lattice וזמינה באזורי AWS שבהם AgentCore Identity תומך בספקי IdP פרטיים.
שלבי ההגדרה: הנפקת תעודה, אחסון והגדרת ה-Provider
המדריך מפרט ארבעה שלבים עיקריים ליישום:
בשלב הראשון מונפקת תעודת שרת עבור ספק הזהות באמצעות יצירת root CA ב-AWS Private CA במצב כללי (general-purpose mode), תוך מתן הרשאה ל-ACM לחדש תעודות כדי ש-ACM יוכל לחדש את תעודת השרת של ה-IdP לפני פקיעתה. בעת בקשת התעודה ב-ACM, יש לכלול כל שם מארח המופיע במסמך הגילוי של ה-IdP בתור Subject Alternative Name (SAN), שכן AgentCore Identity מוודא שהתעודה תואמת לשם המארח של ה-IdP. לאחר מכן מחברים את התעודה ל-HTTPS listener של נתב העומסים הפנימי.
בשלב השני מייצאים את תעודת ה-CA בפורמט PEM באמצעות הפקודה aws acm-pca get-certificate-authority-certificate. לפני ההעלאה, מומלץ לבדוק באמצעות פקודות openssl את דגל ה-CA, את תאריך התפוגה, את גודל הקובץ וכי שרשרת התעודות תקינה (המחזירה Verify return code: 0). לאחר מכן מאחסנים את הקובץ כמחרוזת ב-Secrets Manager באותו חשבון או מעלים אותו ל-S3.
בשלב השלישי יוצרים את ה-credential provider במסוף או באמצעות הפקודה aws bedrock-agentcore-control create-oauth2-credential-provider. תחת הגדרות VPC security בוחרים באפשרות Managed (או Self-managed אם מנהלים את ה-VPC Lattice באופן עצמאי), ומוסיפים תחת certificateConfigurations את ה-ARN של הסוד ב-Secrets Manager או את נתיב ה-S3 בצירוף מזהה חשבון הבעלים של ה-bucket במקרה של חשבון חיצוני.
בשלב הרביעי מוודאים את סטטוס המשאב באמצעות aws bedrock-agentcore-control get-oauth2-credential-provider. הרכיב מתחיל בסטטוס CREATING. אם הסטטוס הוא CREATE_FAILED, השדה failureReason מספק את סיבת הכישלון (לדוגמה, העלאת תעודת שרת רגילה במקום תעודת CA, או שגיאת גישה לאובייקט).
ניטור, רוטציה ואבטחת תעודת ה-CA
הפוסט מציין כי AgentCore Identity מפרסם ל-Amazon CloudWatch תחת מרחב השמות AWS/Bedrock-AgentCore את המדד EarliestCertificateDaysToExpiry, המדווח על מספר הימים שנותרו עד לפקיעת התעודה המוקדמת ביותר בקובץ ה-PEM. המדד מפורסם בעת שסוכנים מבקשים טוקנים, וכולל ממדים של ProviderName, ProviderArn ו-TokenVault. מומלץ להגדיר התראת CloudWatch זמן רב לפני הגעת הערך לאפס, מכיוון שבקשות טוקנים ייכשלו עם פקיעת התוקף של תעודת ה-CA.
לפי הפוסט, AgentCore Identity קורא את התעודה אך ורק בעת יצירת ה-credential provider או בעת עדכונו. אם מתבצע שינוי בסוד או באובייקט ה-S3, יש לקרוא לפעולה UpdateOauth2CredentialProvider כדי שהמערכת תקרא את התוכן החדש, ויש לכלול את הגדרת certificateConfigurations בבקשת העדכון כדי לא לאבד את האמון ב-CA. תהליך החלפת תעודה תוך צמצום זמני השבתה כולל מיזוג של תעודת ה-CA הקיימת והחדשה לקובץ PEM יחיד, עדכון ה-credential provider, החלפת תעודת השרת ב-IdP, ולאחר אימות הצלחת הבקשות – העלאת קובץ המכיל את התעודה החדשה בלבד ועדכון נוסף של המערכת. הפוסט מציין כי AgentCore Identity אינו בודק רשימות שלילת תעודות (CRL) ואינו משתמש בפרוטוקול OCSP, כך שאם צד בלתי מורשה משיג את המפתח הפרטי של תעודת שרת, האמון נמשך עד לפקיעת התעודה או עד להסרת ה-CA מקובץ ה-PEM ועדכון ה-credential provider.
לשם הגנה על תעודת ה-CA, הפוסט ממליץ להגביל את הרשאות הכתיבה כך שרק הצוות שמפעיל את ה-IdP יוכל לעדכן את הסוד או את קובץ ה-S3, בעוד שלישויות המגדירות את ה-credential provider תינתן הרשאת קריאה בלבד. הפוסט מציג דוגמת מדיניות bucket של S3 המאפשרת קריאה רק לתפקיד ספציפי בחשבון העבודה השייך לארגון ב-AWS Organizations ומונעת כתיבה ממי שאינו מנהל ה-IdP, ודוגמת מדיניות משאב עבור Secrets Manager השוללת שינויים מכל גורם פרט למנהל ה-IdP כאשר הרשאות קריאה ניתנות באמצעות מדיניות IAM, לצד המלצה להפעלת S3 Versioning ואירועי נתונים ב-CloudTrail.
שימוש ב-Private CA לאימות נכנס ומחיקת משאבים
נוסף על שימוש בפרטי הזדהות יוצאים, הפוסט מציין כי ניתן להשתמש ב-Private CA גם עבור אימות נכנס (inbound authorization). כאשר AgentCore Runtime או AgentCore Gateway מאמתים טוקנים מסוג JWT שהונפקו על ידי IdP פרטי, המערכת מושכת את מסמך הגילוי ואת מפתחות החתימה מנקודת הקצה של JWKS. במידה שתעודת ה-CA חסרה או אינה תואמת, ה-Gateway עובר למצב FAILED. כדי לתמוך בכך, ניתן להוסיף את certificateConfigurations למבנה הנתונים customJWTAuthorizer לצד privateEndpoint.
בסיום התהליך מומלץ למחוק את המשאבים כדי למנוע חיובים נמשכים: מחיקת ה-credential provider במסוף או באמצעות ה-CLI, מחיקת הסוד או האובייקט ב-S3, הסרת התעודה מה-listener ומחיקתה ב-ACM, וכן השבתה ומחיקה של ה-Private CA במסוף AWS Private CA, הגובה תשלום חודשי עבור כל CA עד למחיקתו.