חיפוש בחדשות

מאז 2017, ארכיטקטורת הטרנספורמר מניעה את כל מודלי השפה הגדולים (LLM) המובילים בשוק. אולם, מנגנון הקשב הצפוף שלה דורש משאבי חישוב ואנרגיה עצומים, המהווים כיום צוואר בקבוק משמעותי לפיתוח מודלים מתקדמים וסוכני AI. כתבה זו סוקרת ארבעה כיווני פיתוח חדשניים ופורצי דרך של חברות סטארטאפ המנסות להחליף או לשפר את הטרנספורמרים: החל ממנגנוני קשב דליל ושימור כוח (power retention), דרך רשתות עצביות נוזליות המאפשרות למידה בזמן אמת, שימוש בטכנולוגיית דיפוזיה ליצירת טקסט שלם בבת אחת, ועד שימוש במרחבי מצב מתמטיים למעבר מעבר למגבלות השפה והמילים.

בפוסט חדש מטעם Google Research, מדען המחקר ג'נגדאו צ'ן מציג ממצאים מתוך מאמר שהתקבל לוועידת ICLR 2026, המפענח את מקור ה'יצירתיות' של מודלי דיפוזיה. לפי המחקר, היכולת של המודלים הללו לייצר נתונים חדשים, במקום לשנן באופן עיוור את מאגר האימון שלהם, היא תוצאה מתמטית של תהליך החלקת פונקציית הציון (score smoothing). החלקה זו נגרמת באופן טבעי בשל השפעות רגולריזציה במהלך אימון הרשתות העצביות, המונעות מהן ללמוד פונקציות בעלות מעברים חדים במיוחד. כתוצאה מכך, המודל מייצר אינטרפולציה במרווחים שבין נקודות המידע המקוריות של האימון. בסביבה רב-ממדית, אפקט זה פועל בכיוונים המשיקים ליריעת הנתונים הנסתרת, וכך מאפשר להשיג איזון מדויק בין איכות הנתונים לבין היצירתיות שלהם.